גולות השטן

1.11.11

אתמול, 31.10.11, עשינו ניסיון נוסף לראות את האולורו ללא עננים.. לפני נסיעה ארוכה [יותר מ-400 ק"מ], וזוהי רק ההתחלה, לה, לה.. בין טיפות הגשם שליווה אותנו עד אליס ספרינג. כל הדרך חלמנו על המקדונלד כדי לפתוח שם את האינטרנט אבל כשהגענו הוא עבד לשנייה והתנתק...  על הגעגועים שלא קיבלו מענה פיצינו בגלידה ונסענו לקרוואן פארק. השעה הייתה רק שמונה בערב אבל לנו זו כבר הייתה שעה טובה להיכנס למיטות ולישון.

יום אחרון באליס ספרינג. הצטיידנו באוכל ובכובע הטמבל הלאומי וכעת פנינו צפונה לכיוון דרווין שנמצאת 1600 ק"מ מכאן. החלק של היום כלל נסיעה רציפה של 460 ק"מ שהביאה אותנו עד לאתר המכונה דבלז מרבלז או בתרגום לעברית, "גולות השטן". כבר מהכביש ניתן לראות את כדורי הענק, שרק שטן יכול היה להשאיר כאן, וכשמגיעים לקראת השקיעה הן אפילו נצבעות בצבעי אדום בוהק. מה שלא ראינו באולורו.. השלמנו כאן. הרעיון הוא זהה בשל חומר הגרניט האדום ממנו עשויים הסלעים. עשינו קצת הרבה רעש, כמו שרק ילדים שנסעו יום שלם יכולים לעשות, צילמנו כמה תמונות, ונסענו 10 ק"מ אחורה לקרוואן פארק שראינו על הדרך.

 

להחזיק חזק! רכבת דוהרת מימין!!

פשוט מהממת



החניונים כאן במדבר לפחות, נראים הזויים ומנותקים לחלוטין, כאילו נפלו רגע לפני שהגענו מהשמיים. כך גם האנשים המפעילים אותם.. עוצרים בשומקום, מתחילים לחפש מאיפה נכנסים, וכשפותחים את הדלת לא יודעים למה לצפות. במקרה של היום, עצרנו בווקופ מבחוץ נראה כאילו אין כלום מעבר לדלת וכשנכנסתי, מצאתי פאב שכונתי מגניב צבוע באור צהבהב מלא אווירה. אם אנסה לתאר את התחושה, זה משהו שדומה להפתעות קטנות כאלה שמגיעות עם אריזה לא ברורה ובפנים יש משהו שגורם לך לחייך.. בכניסה לחניון ירדתי מהקרוואן ופתחתי את השער הגדול והחורק ושוב הרגשתי דיגדוג כזה קטן שגורם להתרגשות, מן רגע קטן מתוך סרט שעושה את זה. קשה להסביר, זה משהו שכדי להבין, כנראה צריך לחוות אותו... זה פשוט כיף.

החבר'ה משומקום