קטה ג'וטה וה- אולורו

30.10.11

הבוקר התעוררנו בקינגס קניון ריזורט, אתר קרוואנים יפיפה ומושקע, לצלילי טיפות הגשם הנוקשות על גג הקרוואן. רחבת האדמה האדומה הפכה לבריכה ושולחן הפיקניק עליו תכננו לאכול את ארוחת הבוקר, נותר מיותם. רפ יצא לנתק את החיבור לחשמל, למלא את מיכל המים ולשטוף את הכלים וחזר שטוף בעצמו...

יצאנו לדרך אל הסלע המפורסם. נסיעה של כארבע שעות בלב המדבר. הנוף, יפה ככל שיהיה, חוזר על עצמו והגשם לא מפסיק לרדת. אחרי 3 שעות של שירי ילדים, התחלנו לגלות סימני שיגעון קלים. רפ נהג ואני כבר ישבתי מקדימה, ומאחורה עם הילדים ושכבתי עם עלמא, שסירבה להירדם, במיטה, ורפ נהג ואני הוצאתי נשנושים וביקרתי בשירותים ושוב, הפעם עם עלמא, ועמרי פתר תשבצים, ויותם שיחק בפליימוביל ורפ נהג ועלמא עלי יונקת, ועוד שירים ו... די!  עצרנו בצד ואכלנו מרק עוף חם וטעים. מנצלים את פלאי הקרוואן. בינתיים גילינו שהטמפרטורות בחוץ צנחו. התחלתי להוציא את בגדי החורף מהארונות כשלפתע, (מפתיע כמה שמפתיע להיות מופתע מדבר שאתה מצפה לו) נגלה לעינינו האולורו. מרשים. באמת גורם לשינוי בקצב הנשימה לרגע. אבל ככל שהתקרבנו הבנו שביום מעונן וגשום שכזה כבר לא תהיה שקיעה, לא כזו שציפינו לה, על רקע הסלע האדום..  אז המשכנו לכיוון קטה ג'וטה. שגם הם גושי סלע אדירים, מרשימים לא פחות, שעולים מן הקרקע. בנוף המעונן והגשום נראים מרחוק כטירת אופל. יותם אמר שזה מגניב כי הם נראים מצוירים. ואני מוסיפה ע"י סלבדור דאלי. מזג האוויר המשיך להיות סוער והחלטנו לוותר על המסלול הרגלי. לא רפ. הוא לבש את מעיל הרוח, שחיכה שנים סגור בארון הבגדים שברחוב ברק בקרית מוצקין, ישראל, לרגע שיא שכזה..  והשניים יצאו יחדיו להביט מקרוב על סלעי הענק האפופים עננים. אני והילדים הסתפקנו בתצפית מרחוק. שבשל הרוחות החזקות שהשתוללו, הייתה מאתגרת במידה מספקת.

בדרך אל יולרה, מקום הלינה שלנו ללילה, ובעצם החניון היחיד באזור, רצינו להאמין שתימצא קרן שמש שתואיל בטובתה להביא כמה חברות ולהעלות בפנינו (הרי באנו מרחוק... במיוחד..) את מופע הפלאים הידוע. אך זה לא קרה. עמדנו ברחבת התצפית עם עוד כמה מאוכזבים בעלי ארשת פנים שאומרת "כן, גם אנחנו נדפקנו.." וצילמנו הר אפור וקודר מאלף זוויות די דומות.. מתעודדים במחשבה שלכולם יש את אותה תמונה מפורסמת של ההר הבוער בצבעי השקיעה[!] אבל לנו יש תמונות ייחודיות שלו עם כתר עננים .. זה מה יש.

עד לרגע זה התלבטנו אם להישאר כאן ולחכות לשמש, או להמשיך לפי התכנון חזרה לאליס ספרינג וצפונה. התחזית צופה ימים מעוננים ובינתיים, מתנועע הקרוואן ומשקשק מחוזק הרוחות.

מחר, השמש לא תזרח.

לא כאן ביולרה, מרכז אוסטרליה.

אנחנו ממשיכים הלאה, קצת מאוכזבים אבל עם שמש גדולה ומאירה בלב...