עוברים יבשת

24.10.11

שני דברים קטנים שלמדנו בדרך הקשה...

1.      כדאי לשמור על המצלמה שלא תיפול. אבל אם היא כבר נופלת אז שתיפול בהונג קונג..

2.      אם אתה ממש רוצה לקנות משהו, אז לקנות ולא לדחות..

היום בשעה 19:00 יצאה הטיסה שלנו מהונג קונג למלבורן, אוסטרליה.

לשדה התעופה הגענו, שלא כצפוי, בזמן. מספיק כדי לארגן את המזוודות לפי המשקלים המותרים במטוס, לאכול, מה שלא הספקנו כל כך לפני כן, ולעלות לטיסה, אמנם אחרונים אבל לפחות הגלגלים עוד היו על הקרקע.

השעות שקדמו לכך היו פחות רגועות.

זה גשר מיתרים!

אחרי שאתמול שברתי את החיבור של העדשה הקטנה (רפ טוען שזו לא הייתה תאונה תמימה..), הייתה לנו משימה להספיק לקנות עדשה חדשה עוד בהונג קונג, לפני שאנחנו עולים שוב לויקטוריה פיק כדי לקנות ליותם עכבר לאוסף ולעמרי את כדור הארץ, שמסתובב על ספר של איינשטיין.. (בפעם הראשונה שהיינו שם חשבנו שעלינו לא יעבדו ושם לא נקנה כלום כי בטח יותר יקר.. אבל הסתבר מאוחר יותר, מאוחר מדי, שלא פגשנו לא את העכבר של יותם ולא את איינשטיין מסובב ת'עולם בשום מקום אחר ולכן נאלצנו לעלות שוב לאתר הגבוה..) אז הנה שתי משימות שלוקחות זמן. תכננו לצאת מוקדם מהמלון. כן בטח. בקיצור אחרי שבאמת קנינו עדשה, אחלה עדשה, עוד התברברנו קצת עם הדרך. הגענו לתור הארוך במיוחד והאיטי במיוחד גם, של העליה לויקטוריה, בלחץ מטורף של זמן. התחלנו לחשב זמנים והסיכויים היו לרעתנו. מה גם שהילדים גוועו ברעב והבטחנו להם מקדונלד מהבוקר. אין מצב שהם מחכים לשדה התעופה, עוד חייבים לעבור בתחנה המרכזית וגם במלון, שם מחכה לנו המונית ו.. המזוודות.. כבר כמעט שיצאנו מהתור, אבל ברגע שסובבתי את העגלה אמרתי "עצרו! אנחנו נספיק." עוד עמדנו חצי שעה בתור המעצבן הזה, וברגע שהחשמלית עצרה בקצה העליון של הפסגה זינקנו. עברנו מחנות אחת לשנייה וגם במקדונלד וכמו סערה כבר היינו בתור, הקצר הרבה, הרבה יותר למטה. קפצנו למונית אל המרכזית וקפצנו ממנה כשעצרה בתחנה.. רפ רץ אל העמדה של האוקטופוס להזדכות עליו ואני והילדים רצנו לתפוס את השאטל למלון. הכל תקתק ובשתיים וחצי נשמנו לרווחה באוטובוס, מקווים שהמונית לא ברחה לנו, אחרי איחור של כמעט שעה, ושהתנועה לשדה התעופה לא תהיה עמוסה.. ושנספיק לטיסה. [הונג קונג מגניבה אבל המטרה: אוסטרליה] תחזיקו אצבעות.