מי זה [לעזאזל] ג'וזף, פרנץ ג'וזף!

31.1.12

פעם הוא היה קיסר אוסטרי. כיום, בזכות נתין מעריץ שגם היה הראשון שהגיע לכאן, זהו קרחון מרשים שהתקרב לחוף במידה כזו שהוא נגיש להולכי רגל. גם...

קמנו למזג אוויר סגרירי אחרי כמה ימים של חסד שמשי וחמים, נוסעים אל הקרחונים.. גשם קל ליווה אותנו בדרכנו לג'וזף המכובד והקור הצטרף ככל שהתקרבנו למרות זאת המשכנו כי מחר אמור להיות גשום יותר וחוץ מזה זה ממש כיף ללכת בגשם, בתנאי שהמצב-רוח מתאים.. התאים.

תחילת הדרך עוברת ביער גשם קטן וכבר בקצהו מתגלה הקרחון המדובר, כשברקע ניצבים הרים רמים ואדירים מקושטים במפלים, סלעים מיוחדים עטורי שכבות וצבעים ועננים נמוכים מכל טוב. ברגע הראשון הקרחון נראה במרחק נגיעה אבל כשמתחילים ללכת לעברו הדרך מתפתלת בתוך הערוץ ומסרבת להיגמר. הקרחון הזה משחק אותה קשה להשגה.. הליכה של ארבעים דקות הביאה אותנו אל קצה קצהו של הקרחון העצום ולמעשה אל הנקודה האחרונה שבה ניתן להיות ללא סיור מודרך, אליו לא יכולנו להצטרף בשל הגבלת גיל המשתתפים.. [והכושר הגופני]. אין ספק שהמראות עושים חשק לראות עוד מהקרח הכחול היפיפה הזה.



בדרך.. ענתיקות בעיירה רוס



געגועים...

ג'וזף בכבודו ובעצמו

בית הפנקייק

30.1.12

הלילה ישנו בווסטפורט לחופו של ים טזמן. במקרה, או שלא, יצא שהבוקר אכלנו ערימה של פנקייקים טעימים ומתוקים. מאוחר יותר, כשהגענו לפונאקייקי, אפרופו מקריות לא ברור אם השם של המקום קשור לנוף שלו... או שזה במקרה מצלצל דומה?! גילינו שפנקייקים לא תמיד טעימים. לפעמים הם מסתפקים בלהיות יפים.. ולשתוק. סלעי גיר ענקיים שנשחקו באופן ייחודי וקיבלו מראה של שכבות דקות כערימות של פנקייקים לענקים. מראה מלהיב בהחלט. עם תהליך השחיקה המתמשך נוצרו גם פתחים, אליהם נכנסים גלי הים וניתזים דרכם באופן שיוצר קול נשיפה חזק ושפריץ עצום של מים וגם "וואו" גדול של הצופה. מעורר תחושה שהסלעים הדוממים הופכים חיים. ציור שמופיע בהמשך המסלול עוזר למי שלא ניחן בדמיון משל עצמו לראות בסלעים יצורים כאלה ואחרים ושוב להפיח חיות בטבע הדומם.

עבודת צוות

מושת כלבי הים

זהירות פיגווינים!

סלעי הפנקייק

רואים?

ועכשיו?

ממוטואקה לטאקאקה

29.1.12

אולי זה נשמע כמו קללות אבל אין ספק שהמקום מבורך.

28.1 אחרי לילה בחניון בתנאי שטח פירגנו לעצמינו קורסונים פריכים ובייגלה מלוח בטעם נדיר של הארץ [המובטחת] שמצאנו במאפייה אירופאית ברחוב הראשי שבמוטואקה. עלמושה מצאה לה כתר, הולם לכל הדעות, בחנות קטנה אחרת באותו רחוב. אחרי טיול הבוקר העירוני יצאנו לדרך, אל הקצה הצפוני בו מככבת לשון החוף הפראית פיירוול. עצרנו לתצפית על פארק טזמן בו טיילנו אתמול, ומצאנו מערת נטיפים. ההמתנה לסיור המאורגן התבררה כשווה. אכן מערה מרשימה מאוד מלאה בנטיפים יפיפיים שעדיין נוטפים ויוצרים מראה מפואר. עד כדי כך שמתייקמות כאן חתונות מפעם לפעם. בנוסף לנטיפים ראינו והחזקנו עצמות של עוף המואה, מתקופת הדינוזאורים [!] שנמצאו במקום. אחרי כארבעים דקות ראינו את האור שבקצה המנהרה ובקצה הסולם, גם את הנוף המהפנט. בצהריים הגענו אל פיירוול. שתינו קפה והשקפנו על לשון היבשה הצרה והארוכה עד כמה שהעין מגיעה, מוותרים על הטיול המאורגן בשל המחיר המטורף (משהו כמו 500 $ לנסיעה בדיונות החול!!). בערב הגענו לטאקאקה, מעברים לילה נוסף בשטח, הפעם תחת גשר, ליד הנהר הזורם.  

בטאקאקה עיקר העניין הוא המעיינות טה ווייקורופופו או בקיצור "פופו" אליהן הגענו בבוקר. המיוחד הוא, כך אומרים, שאלה המים הצלולים בעולם. ממש רואים בבירור את הקרקעית העמוקה ואת המים הפורצים ממעבי האדמה. המים אסורים לרחצה ואפילו לנגיעה! בשל היותם מקודשים למאורים וגם לשומרי היערות.. שמפקחים על המטיילים. את מנוחת הצהריים המאוחרת בילינו לשפת אגם רוטואיטי בפארק הלאומי נלסון לייקס. אגם המתואר "קרחוני ודמויי מראה" שקצת איכזב, ויתואר כאן כ"עוד אגם יפה וציורי המתאים בול להיות נוף הקפה של מנוחת ארבע". התכנון היה להישאר לישון באזור אבל ביאס אותנו המקום אז עלינו לקרוואן ונסענו ליעד הבא, פונים מערבה.

לא מומלץ..

ילד חופש שלי... כמה יפה לך הטבע!



מעיינות פופו

   

אני שוכב לי על הגב... מביט על העולם!



מכשולים בדרך... אבל עברנו בשלום.