30.1.12
הלילה ישנו בווסטפורט לחופו של ים טזמן. במקרה, או שלא, יצא שהבוקר אכלנו ערימה של פנקייקים טעימים ומתוקים. מאוחר יותר, כשהגענו לפונאקייקי, אפרופו מקריות לא ברור אם השם של המקום קשור לנוף שלו... או שזה במקרה מצלצל דומה?! גילינו שפנקייקים לא תמיד טעימים. לפעמים הם מסתפקים בלהיות יפים.. ולשתוק. סלעי גיר ענקיים שנשחקו באופן ייחודי וקיבלו מראה של שכבות דקות כערימות של פנקייקים לענקים. מראה מלהיב בהחלט. עם תהליך השחיקה המתמשך נוצרו גם פתחים, אליהם נכנסים גלי הים וניתזים דרכם באופן שיוצר קול נשיפה חזק ושפריץ עצום של מים וגם "וואו" גדול של הצופה. מעורר תחושה שהסלעים הדוממים הופכים חיים. ציור שמופיע בהמשך המסלול עוזר למי שלא ניחן בדמיון משל עצמו לראות בסלעים יצורים כאלה ואחרים ושוב להפיח חיות בטבע הדומם.
 |
| עבודת צוות |
 |
| מושת כלבי הים |
 |
| זהירות פיגווינים! |
 |
| סלעי הפנקייק |
 |
| רואים? |
 |
| ועכשיו? |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה