18.1.12
על הבוקר ציינו שלושה חודשים למסע בניצוחו הבלתי מעורער של עמרילי האחראי על תאריכים, מספרים וכל מה שדומה ויצא מוקדם אל ההר המושלג כדי לנסות לתפוס אותו פחות מעונן. ואכן הצלחנו. מחזה מדהים. עושים פרסה ופונים מערבה בעקבות "כביש העולם הנשכח". 150 ק"מ בארבע שעות! לא פלא שהעדיפו לשכוח ממנו.. אבל לא אנחנו, חובבי הדרכים הארוכות. נהנינו מכל פיתול וכל גבעה ירקרקת, בתים ספורים נוטים ליפול, גדרות מתפוררות, כביש צר ובחלקו לא סלול, גשרים ומנהרה. הכביש מסתיים בקול תרועה (?!) בעיר סטנפורד שנקראה כך בעיקבות עיר הולדתו של שקספייר הנודע. קול התרועה נשמע בשעה 15:00 כשמתוך חלונות מגדל השעון, ברחוב הראשי של העיר, יוצאות דמויותיהן האומללות משהו, של רומיאו ויוליה, לרקע צלילים קלאסיים. רומנטיקה לעוסה היטב אך מבדרת... אכלנו קצת ציפס מהבייקרי הקרובה והמשכנו אל העיר ניו פלמות' שבאזור הר הגעש טרנאקי. מצאנו פארק ענק באמצע העיר להעביר בו את אחר הצהריים הנעים והשמשי ובלילה חנינו, הפעם בחניון מכוניות על חוף הים. גילינו שאפשר לישון בעצם בכל מקום שאינו מסומן כאסור, בזכות "המדבקה הירוקה" שדבוקה לקרוואן מאחור ואומרת שאנחנו עצמאיים בשטח.. אז ניצלנו את העובדה וחסכנו עוד כמה ג'ובות.. וגם נהינו מהנוף: צד אחד ים, צד שני הר געש המתהדר בלוע מרשימה.
 |
| ההר גבוה מהעננים! |
 |
| זהירות - קיווי! |
 |
| כביש העולם הנשכח |
 |
| פרה על הדרך |
 |
| רומאו ויוליה |
 |
| לוע הר הגעש טרנאקי. מבט מהקרוואן |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה