7.1.12
הבוקר הגענו ל- קייפ ריינגה. שמעבר לכך שזו הנקודה הצפונית ביותר, ויש שם מגדלור.. זה גם מקום המפגש של האוקיאנוס השקט והים הטזמני.. הנסיעה עצמה הייתה כמו בקבוק חמצן ענק, שממלא את הגוף באוויר. האזור הצפוני כמעט שאינו מיושב, אם לא סופרים את הכבשים.. מדי פעם רואים חווה מבודדת או בית נטוש אך מלא קסם, הדרך מופיעה ונעלמת בין הפיתולים והגבעות ולמרות שברור שהיא תהיה ירוקה, אנחנו מופתעים כל פעם מחדש מעוצמת המרחבים הירוקים והמקומרים הנגלים מעבר לסיבוב. והמים בכל מקום. לפעמים נחל קטן וזורם, לפעמים נהר רחב, לפעמים אגם והרבה לפעמים, פשוט ניתכים על השמשה מלמעלה... ואם הנסיעה הייתה חמצן.. המקום עצמו הוא הנשמה מפה לפה.. מלא אנרגיה ורוח. עלינו על הגבעה הצופה אל הים, בדיוק מעל המפגש עצמו, בו הגלים נשברים זה מול זה ומתנפצים להם באמצע הים.. הרוח שנשבה והעיפה אותנו תרמה לתחושת העילוי.. והכניסה בנו שמחה מקפיצה. כשירדנו אל המגדלור נתקלנו בשלט שמספר את סיפור האמונה המאורית שמדבר על המפגש העוצמתי שבין הגבר לבין האשה, מפגש שמייצר את תנועת הגלים והספירלות, מפגש שמייצר צאצאים, מפגש שמביא עימו את הבריאה..
הסמלים של ה-מאורים [הילידים], נהיו קצת שחוקים בשנים האחרונות עקב עודף שימוש של גרפיקאים וילדות בנות 12.. [כולל אותי] עד שהגעתי לאי לא ידעתי שהם עתיקים כל כך ועד שהגעתי לשלט לא באמת יצא לי לחשוב מהכיוון הזה, על העובדה המרתקת שאין ממציא גדול מהטבע. הכל קיים בטבע, והוא בעצם מקור השראה אדיר וגאוני בכל תחום. אני יודעת שזו לא ממש תובנה חדשה.. אבל זה היה מין רגע מוחשי כל כך עבורי וחזק. הכל כאן, כדאי להתחבר... להביא נוכחות ולגלות...
רפ מצא את הכיוון לבזז שבוונקובר והרגיש קרוב..
גם הילדים פרחו כאן. אפילו שהאיי-פון נשאר בקרוואן ולא היה מגרש משחקים.. הם שיחקו עם הרוח!
את הלילה העברנו בקרוואן פארק על הדרך חזרה דרומה, משקיפים על מפרץ מלא בסירות, בחברת ברווזים, תרנגולות, תרנגול הודו, כבשה אחת שמנה ושני סוסי פוני מתוקים.
 |
| נקודת מפגש |
 |
| איזו מין שלווה... |
 |
| נהר של צמחיה.. |
 |
| שילוב מנצח של סבתא שרה ודודה גלה... קופי! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה