19.1.12
אנחנו בוולינגטון אחרי נסיעה ארוכה[400 ק"מ], מגלים שאנחנו כבר לא כל כך בכושר למרחקים ארוכים.. עוד יום כואב עובר עליי אחריי לילה קשה של שיכמה מציקה. זה היום השני שאני ממש סובלת ממנה. הגוף מרגיש לי עייף. מצד שני, האמת שדווקא מאז שאנחנו בניו זילנד לא ממש יצאנו לטיולים רגליים. כל מקום הוא שמורת טבע. הכל זמין וקרוב ואנחנו נהיינו עצלנים קצת. רואים מהאוטו... מצלמים מהחלון.. חייבים להתחיל לטרק קצת. לזוז.
היום נסענו ב "סרף היי וואי" כביש הגולשים! כביש מעגלי הסובב את הר געש ונקרא כך בשל ריבוי חופי הגלישה דרכם עובר. עצרנו באחד מהם לארוחת בוקר. החוף היה ריק מגולשים אבל היה מעניין לראות את החול בו שהיה רך מאוד ממש משיי ובעיקר שחור. ולא מזפת ולכלוך כמו שאנחנו רגילים לראות בד"כ, אלא מהפעילות הגעשית שהייתה באזור לפני כמה מאות שנים. חול וולקני. את הדרך הפעם העבירו הילדים בספירת מכוניות עתיקות, שמסתובבות כאן בכמויות. ואני ניסיתי להרפות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה