יש לנו בית!

26.10.11

...וגם מכונית. בעצם יותר לכיוון משאית.

בוקר!! חשבנו שיש לנו חופש מתרגילים ואזעקות, אבל מסתבר שטעות, טועים, טעינו.. פתחנו את העיניים וניסינו להבין מה זה מצפצף בקולי קולות בחדר. מתוך שינה ניסינו ללחוץ על כל מיני כפתורים שמדליקים/מכבים את האור אפילו בדקתי ביני לבין עצמי אם יש לי סיגריה ביד והפעלתי את גלאי העשן או משהו כזה.. ממש לא, למרות שלא הייתי רחוקה, הייתה איזו דליקה קטנה במטבח של המלון ופשוט הקפיצו את כולם החוצה. לקח כמה דקות עד שחזרנו לחדר, השעה הייתה שבע וחצי מה שגרם לנו להתחפר בחזרה מתחת לשמיכות, לעוד קצת לילה..

בוקר טוב! בציפייה גדולה לקבל את הקרוואן עזבנו את המלון ויצאנו לכיוון משרדי החברה. הכל כבר סודר ואחרי תהליך קצר של טפסים והסבר לא כל כך קצר על תחזוקה ותפעול קיבלנו את המפתחות ויצאנו לכיוון הסופר למלא את המקרר כמו שהבטחתי לאמאשלי, שלילדים לא יחסר אוכל חס וחלילה. רפ פתח בנסיעה איטית אל מרכז העיר... והשאר יסופר..  תשאלו על המראה השמאלית...

עד שיצאנו כבר לא היה כל כך בוקר.. והחלטנו להגיע לקרוואן-פארק כדי לפרוק את המזוודות, ולהתאפס על עצמינו ועל כיוון הנסיעה של מחר והימים הקרובים.

רפ ואני הסתכלנו סביב ועל עצמינו, וחיוך ענק נמרח לנו על הפרצוף. הילדים משחקים בדשא עם החרקים.. אנחנו עם כוס קפה שחור ביד, ישובים בכיסאות נוח ולפנינו ניצב לו ביתנו הקט.. כל שנבקש, לו יהי.. רגעים קטנים של אושר זה כאן וזה עכשיו.