ארץ חדשה

18.11.11

אתמול נתנו גז. זה בערך כל מה שעשינו. נסענו 830 ק"מ במשך 12 שעות. כבר היה חושך בחוץ, והיה חושך בפנים. הורדנו מהירות,פקחנו עיניים, הילדים הצטופפו איתנו מקדימה, יותם נתן לנו הסבר על ראיית העטלפים שהם בעצם עיוורים ועמרי גילה לנו שהעטלפים העיוורים נכחדים מהר מאוד ע"י טורפים עם דם קר. בסוף הגענו. קרוואן פארק שנראה יותר כמו עיירת קרוואנים של כאלה שעצרו ומאז לא המשיכו.. אבל את זה ראינו רק בבוקר כי בלילה טרפנו ערימת שניצלים והלכנו לישון.

אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה.

בוקר טוב!  מזל טוב! חוגגים לרפ יום הולדת [39 ! אבל מי סופר?]. עלמא זכתה לשיר את אחד האהובים עליה כשהוצאתי עוגה בחושה וקנויה מהארון. שפצרנו אותה בסירופ שוקולד, קישוטי ממתקים שתמיד יש במגירה, בלון אחד והרבה אהבה.

מזל טוב!

עיירות הרפאים הקטנטנות והחצי נטושות על גדות נהר הרדינג שבאזור ברוברן נראות עצובות במבט ראשון, במחשבה שנייה זה אולי בכלל בית משוגעים? בנשימה שלישית יש בהן משהו מרומם ואפילו כובש. אני קצת מקנאה באנשים שיכולים לחיות כאן ככה. גם אם הם משוגעים.

קניתי לך ג'ינס חדשים, הבאתי לך קיר שיתאים..

בסמסון פוינט מצאנו מפרצון מקסים עם מים טורכיזיים וחוף מלא אבנים סגולות !! שנקרא (ולא במקרה) "האנימון קוב" - טבלנו במים הרומנטיים..

בקראת'ה שזו העיר המרכזית והגדולה באזור מצאנו שביב ציביליזציה בצורת קיי-מארט. אז קנינו מתנות לכולם לכבוד יום ההולדת של רפ קצת סופר והמשכנו הלאה ליעד הבא, דאמפייר. עיר נמל קטנה (לא במושגים המקומיים) ונעימה.   נורא רצינו ללכת לחגוג את היומולדת בפאב המקומי שנקרא על שם הציפור המצוירת והמגניבה ששמה הרשמי הוא "רוד ראנר" ובשפת העם "ביפביפ". בכל אופן היה סגור. בכלל יש לנו נטייה לפספס את כל הדברים ש"צריך" לראות אבל מעניין שפספוס זו המילה ולא ההרגשה.. הכיף האמיתי וההתרגשויות שלנו קורים לאו דווקא במקומות שמודגשים בלונלי פלנט..     

                          

עוד נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה!

רפ מאחל לעצמו לשנה הבאה ואני מצטרפת עם סימן קריאה.

[ותודה לשלמה ארצי]

מדרגות לירח. לא בעונה אבל בלגו