אם יוצאים מגיעים...: ימים של ים

אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה גוונים של כחול!!

מאז שהגענו לברום אנחנו נושקים לים – האוקיאנוס ההודי. גם כשהוא נעלם לרגע או שניים או שבעים.. הוא מיד מופיע שוב באיזו פנייה או אחרי הסיבוב או בקצה הדרך המתמשכת. וכל התגלות שכזו מעוררת פליאה מחדש, מרחיבה את הריאות ומעלה חיוך רחב.

21.11.11 עזבנו את אקסמות' והנה אנחנו בקורל ביי, שונית מהממת ביופייה, חווים את הטבע בהתגלמותו. המים הקרים לא הרתיעו את הבנים ואפילו עלמא העיזה. הדגים היו קצת יותר בעיה למי מאיתנו... ולחלקנו האחר היוו אטרקציה. יותם הצטרף למשפחת הדגים מקבוצת היונקים למעשה, באופן רשמי. הוא הצטרף למעגל החיים כשרדף אחרי דג בגודל של ארוחת צהריים שלמה, [עמרי הוסיף: מי תכנן את ארוחת הצהריים? יותם או הדג?!:)] ונהנה מכל רגע רטוב. אני העדפתי להימנע גם מהקור וגם מהדגים. טוב, מישהו צריך לצלם את כל היופי הזה, לא?! רפ, עשה כמה בירורים וגילה שבקצה השני של החוף יש כרישות שבאו להשריץ במים הרדודים. אז יצאנו לטיול רגלי סביב השונית, טיול שהתברר כמסע מרתק ומלא הפתעות. פגשנו בדרך חרדונים ומלא סרטנים מסוגים שונים ואפילו נחש שעמרי איבחן ככתום, קטן ולא ארסי... אבל נכנסתי להיסטריה בכל זאת... וגם צב ים שלצערנו התברר כמיובש L , והמון שחפים וגם מנטה-ריי אחד וראינו אלמוגים וקונכיות ו...כרישות. כן הן היו שם ממש קרוב לחוף. זו חוויה מיוחדת לפגוש כל כך הרבה בעלי חיים בטבע ולא בגן החיות. הילדים מוקסמים ועלמושה לומדת עליהם בפעם הראשונה עם כל החושים ולא מתוך ספר. זה מופלא וכיף ומרגש. מוקירים את ההזדמנות כל רגע מחדש. בערב כבר היינו במקום אחר.. אבל ההתרגשות של היום נשארת איתנו.

הצלליות... אז זהו שלא. אלו הכרישות!

"אמאלה כריש רודף אחרי!"

...שכח שהוא צב ים...

22.11.11 את הלילה העברנו בקרנבון, נקודת עצירה בדרך הארוכה למנקי מיה, אליה הגענו בנשימה עצורה וללא דלק בטנק בעיקר בשל הרוחות החזקות שנשבו לאורך כל הדרך. לפני מנקי מיה זכינו לפגוש את היצורים דמויי הסלעים שנושמים ונקראים סטרומטוליטים... הם לא מרשימים במיוחד אבל הם בעלי תפקיד חשוב ביצירת האטמוספירה, עוד בימיה הראשונים... התרגשנו מהמעמד מאוד אבל היינו עסוקים בגירוש הזבובים מהפרצוף על כל חוריו !! מנקי מיה, שבאזור שארק ביי הוא כפר נופש ידוע ומומלץ בהדגשה יתרה, בייחוד בזכות הדולפינים הפוקדים את החוף מדי בוקר. אנחנו עזבנו למחרת בתחושת אכזבה, אחרי חוויה צוננת למדיי של מפגש מרוחק עם הדולפינים. כ"בוגרי" ריף הדולפינים באילת, ציפינו במקום כזה להרבה יותר... וכנראה שיש ממש בפתגם: " כגודל הציפייה כך גודל האכזבה ".
עברנו בחטף את עיירת שולי הפנינים - דנהם והמשכנו בנסיעה עד שהגענו בערב לעיר הנמל ג'רלטון. בקרוואן פארק חיכתה לנו טרמפולינה... ואנחנו מיהרנו לקפץ עליה עד לשמיים בשמחה רבה!

הוכחה להיותם נושמים - בועות אוויר

נדמה שהזבובים הם אלו שהיו פה מאז ומעולם!

מנקי מיה

שוש!!!!!!!!!!1

ככה נוהגים?!?

24.11.11 היום חגגנו לסבתא שרה וסבא נתי יום הולדת. ציירנו להם ציור וברכה ושלחנו על פני המים... או על פני הרשת... מזל טוב! טיילנו ברחבי העיר, הוספנו עוד תמונה של מגדלור לאוסף ונפרדנו מג'רלטון לטובת דרך קסומה של שדות חיטה קצורים, פרחי בר, עיירות קטנות ומתוקות.. שקיעה ציורית וחידון טריוויה מותח... מי היה סרוונטס? בסוף הילדים מצאו את התשובה ואנחנו הגענו לעיירה. סרוונטס. תחנות רוח לא ראינו...

וילה ווולוו. סוג של..

ניצפו ערפדים במקדונלד שבג'רלטון

25.11.11 קמנו מאוחר בהתפנקות יתרה ליום רגוע של בית. הילדים משחקים אנחנו קצת מנקים ומסדרים ומשחקים עם הילדים ובעיקר נחים. אחר הצהריים נסענו לתצפית על הים המדהים וסטור הרוחות והשקפנו על הגולשים המגניבים שמתמסרים לרוח. עלמא התלהבה כל כך [לא ברור אם מהגולש או מהגלישה עצמה...] והיה קשה לנתק אותה מהמקום. משם נסענו לנקודת תצפית נוספת. אם לא הרוח המטורפת, אפשר להתמכר ולשבת פה שעות. האופק רחוק, אין גבול לשמים והכחול משכר... נשימה עמוקהההההה השמש יורדת לכיוון המים ואנחנו ממהרים להגיע למידבר פינקלס. פתאום בין השדות האין סופיים, מופיע מידבר משונה ומלא מלא סלעים מוזרים, שנראה כאילו נחתו בו מהשמיים וננעצו באדמה השוממה. למרות שהיה מעונן, השמש הציצה בתזמון מדויק בין העננים ודפקה הופעה.