שמיים בלי ענן

17.11.11

ביי ביי ברום. שלום שובכן הדרכים האין סופיות. הפעם יצאנו באמת מוקדם, יחסית בשאיפה להתקדם היום כמה שיותר. רפ כבר היה אחרי ריצת הבוקר השבועית שלו כשהתעוררתי. התארגנות קטנה, קפה ויאללה לדרך. הילדים עוד ישנו כשהסוויץ' הסתובב.. הופ! עלמא התעוררה.

אתמול 16.11.11 עשינו יום חופים. כיוון שברום מוקפת ים משלושה כיוונים אפשר לראות את הים מזוויות שונות.. פתחנו את הבוקר ב"גנת'ום פוינט" שם נותרו עקבות דינוזאורים חקוקים בסלע. ישבנו על הצוק המטורף שנשבר אל האוקיאנוס ונשמנו קצת בריזה כחולה וצלולה.[מתכון נפלא!] הבטתי אל האופק הרחב כל כך וחשבתי שבזמנים אחרים כשהבטתי באופק הייתה תחושה של רצון לגעת בו, להיות שם והינה היום אני מביטה בו והוא מחזיר לי את הרצון להיות בדיוק כאן, בנקודה הזו בה אני נוכחת ברגע זה. עכשיו אני כאן. אפילו שכל יום כאן זה מקום אחר ..ואולי בגלל(?!)               בצהריים היינו ב"טאון ביץ'" שזה בדיוק בצד השני של העיירה. ים כחול, שחפים, דשא ועצים. מי צריך יותר? הילדים. והם קיבלו. גן משחקים רטוב ומרענן. בול בזמן. גם הם נהנו.. חזרנו לקרוואן פארק עייפים ורטובים. הבנים המשיכו לבריכה שכבר הייתה רטובה ממילא, עלמושה הלכה לישון ואני הכנתי מרק עוף פולני ליום חם.. שהיה מוכן בדיוק בזמן לקריאות הבטן המקרקרת של כולנו. תמיק קיבל קוסקוס!! השמש כבר החלה שוקעת. הגענו לחוף השלישי – כייבל ביץ' כשהשמש כבר נגעה במים. שמש אדומה וגדולה מספיק כדי לצבוע את השמיים הענקיים בצבעיה. סיימנו את היום בנשנושי סטייק אל מול מסך המחשב ממנו עלו קולות ופרצופים מוכרים ורחוקים – בעברית קוראים לזה סקייפ... וגאון אמיתי מי שהמציא את זה. מזל שהוא נולד!



עיקבות דינוזאורים ?!#?*&!! לא נגענו.



ראתה את יותם ורצתה גם

משתוללים - טאון ביץ'



שקיעה בכייבל ביץ'



נוסעים. השמים כחולים, אין עננים הבוקר. מרגיש לי חסר. אין עננים – אין דרמה?! לא יודעת, יותר מעניין כשיש עננים. נרדמתי לי ככה, מול האין סוף. כבר ציירנו והדבקנו ואכלנו ארוחת בוקר בצד הדרך וגמענו כבר למעלה מ- 300 ק"מ! בקטנה. הילדים התעוררו ונרדמו גם הם ורק רפ ממשיך לנהוג. העננים חזרו, אי שם באופק, וגם אני חוזרת לעצמי מהניתוק של הבוקר. תיכף אתפוס מקום על ההגה ואתן לרפ לנוח.

... עוד 300 ק"מ, שאותם אני נהגתי, ואנחנו בפורט הדלנד. עיר נמל ותעשיה. עצרנו לחילוץ איברים, קצת חוף ים, דלק, גלידות ו.. התלבטנו אם לעצור כאן ללילה או להמשיך. יש מצב סביר ומעלה שנכנס אל החושך אבל החלטנו להמשיך. רוח ההרפתקנות נכנסה בנו... נעצור כשנגיע..

[[ עלמושה התחילה לשאול בכל פעם שהיא מרגישה את הקרוואן עוצר.. "היגענו?!" ]]