אם יוצאים מגיעים...: ארוחה ישראלית...

24.12.11

מלבורן. אמנם זו העיר השנייה בגודלה באוסטרליה ויש לה הרבה מה להציע, אבל מלבורן שלנו, תיזכר כנראה בזכות האוכל. אולי זו הציפייה לשקדי המרק ולהארדיסק מלא כל-טוב שנחת כאן מהארץ [תודות רבות לדנדוש ששיחק אותה], אולי פשוט הגענו קצת עייפים. מהרגע שקיבלנו את מבוקשינו מלבורן כבר פחות מעניינת.

21.12 ה"גרייט אושן רואד" הסתיים לו. לאורך המחצית השנייה של הדרך, ליווה אותנו מזג אויר סגרירי עד גשום שמנע מאיתנו את חווית החופים בעיירות הנופש באזור, אך לא את הנופים. נסיעה איטית ומתפתלת על הצוקים הנשברים אל הים האינסופי, מרשימה ומרגשת בכל מצב. גורדי-השחקים הנראים מרחוק בישרו לנו שהנה אנחנו שוב בליבה של הציביליזציה. גשר ענק ומרשים בהתפתלותו קיבל את פנינו בכניסה אל העיר והוביל אותנו ישירות אל מרכזה. לא עשינו הכנה מראש בחיפוש הדרך אל הקרוואן-פארק וכך קרה שהרגשנו כמו פיל בחנות חרסינה. רפ מתמרן בגבורה עם הקרוואן בכבישי העיר העמוסים תוך שאני משתדלת למצוא אותנו מצד אחד ואת הקרוואןפארק מצד שני במפות ולחבר בין השניים קו אחד... מפלס העצבים עמד לקרוס, אבל רגע לפני שזה קרה הגענו. בשלום.

22.12 נסענו אל מרכז העיר הפעם בתחבורה הציבורית. טיילנו ברחובות הראשיים עמוסי החנויות, ובכיכר הפדרציה עמוסת הפלדה, עלינו על המטרו וירדנו ברובע פיצרוי עמוס המגניבות סטייל שנקין. עומס. זה בעיקר מה שחוויתי, שוב מרגישה שהערים הגדולות הן לא המקום בשבילי.

23.12 רוצים כבר שקדי מרק, רוצים ביסלי! הילדים חסרי סבלנות וגם אנחנו. התנענו את הקרוואן ונסענו לכיוון אזור הקהילה היהודית במלבורן. אחרי מסע ניווטים מאתגר ביותר וממש לא קל הצלחנו להגיע בעזרת כמה מפות, כמה שאלות קצת תסכול והרבה סבלנות [מה אין לכם GPS? לא. אין] ליעדינו. זה לא אנחנו, זה הגשרים. מסתבר שיש בעיר מסלול מכשולים לקרוואנים בצורת גשרים נמוכים ונידמה שפגשנו את כולם... העיקר שבסוף הגענו. משתדלים לא לחשוב על איך נצא.. קודם כל אספנו את ההארדיסק ששלח לנו עידן אחרי ששלנו הפסיק לעבוד.. וזה נחשב בגדר מציל נפשות! נפגשנו עם חבר שלו מהארץ שחי כאן כבר חמש שנים אז שמענו קצת עברית, סיפרנו חוויות, איחלנו בהצלחה לפתיחה של בית הקפה החדש שלו ומשם ישירות אל רחוב בלקלבה. הרחוב הראשי של הקהילה. נזכרנו שיום שישי, אז נכנסנו למאפיה וקנינו חלה מתוקה אמיתית של שבת וגם חנוכה אז קנינו סופגניות טעימות ומתוקות וגם מצאנו שם " Eתון " שכתוב בעברית. המשכנו אל הסופר היישר אל מדפי ה"כושר" שם מצאנו כמעט הכל – חומוס צבר! ביסלי! במבה! מלפפונים חמוצים! פתיתים!! קפה שחור של עלית!!! ו..שקדי מרק!!!! אה ואפילו עוגת שיש "הבית" ממש כמו בבית. איזו התרגשות. הילדים ממש קיפצו משמחה. מאוכל?!? זה הדבר שעורר אותם יותר מכל דבר אחר בכל הטיול הזה! ככה זה, כשאין, מעריכים את מה שהיה. גם זו למידה. האמת שגם אנחנו התרגשנו להרגיש קצת בית. הדרך חזרה הייתה ארוכה ומפותלת אבל פיצינו עליה בקפה שחור אמיתי, ארוחה ישראלית הכי שאפשר, וקינחנו בסופגניות לאור נרות החנוכייה המאולתרת.

היום, תכננו להגיע לכמה אטרקציות של תיירים. איפשהו בדרך זה התמסמס. הסתפקנו בטיול בין דוכני השוק הגדול של יום שבת ועוד סיבוב ברחובות העיר עמוסי הקישוטים ורוח הכריסמס. עמוס לי.