גרייט אושן רואד

21.12.11

בוקר אור! השמש כאן, קורצת בין העננים. עדיין קריר. לי קר.                                         

מתעוררים בשנטי לצלילי הגלים והציפורים באפולו ביי. עיירה קטנה על חוף הים באמצע הדרך של כביש האוקיאנוס הגדול, המפורסם.

אתמול ישנו בוורנאמבול ששוכנת ממש בקצהו של הכביש ובבוקר 20.12 התחלנו לנסוע בכיוון מלבורן. קטע דרך קצר יחסית, אך מלא נופים ו.. תיירים. התרגלנו כבר להיות כמעט לבד ופתאום המוני אנשים מסביבנו. רק ישראלים אין בכלל. [בהנחה שאם היו לא היינו מפספסים..]

ראינו קשתות סלעיות ואיים קטנים בים וגם את שניים-עשר השליחים, או לפחות את אלה שנשארו.. ועברנו בתוך יער גשם מרשים על כביש מתפתל כשמדי פעם התגלו מעבר לעצים גבעות ובקעות ירוקות ומלא מלא פרות וכבשים. דרך מהממת ללא ספק אבל האטרקציה של היום הייתה כשחיפשנו מגדלור באיזו דרך צדדית, ומצאנו קוואלות על העצים! קפצנו בשמחה מהקרוואן! תמיד אומרים על הקוואלות שהם ישנים רוב היום, אז כנראה שהגענו ממש בזמן כי הם היו ערניים לגמרי, רובם לפחות. התלהבנו קשות. הם השמיעו קולות משלהם ואנחנו השמענו צהלולים משלנו. הייתה חגיגה. בהמשך הכביש ציפתה לנו הפתעה נוספת – קוואלה אחד ישב על הארץ וסביבו קבוצת מטיילים. כנראה שהוא פצוע ולא יכול לטפס.. ביקשתי מהילדים לא להתנפל כדי שלא ייבהל אבל הקוואלה דווקא ניגש אליהם בעצמו. גם הוא רוצה "בוקי" [חיבוק].
השעה כבר הייתה מאוחרת. חשבנו ש-250 ק"מ יעברו הרבה יותר מהר, אבל הדרך למלבורן, בקצב שכזה עוד ארוכה. עצרנו ללילה בידיעה שמחר יגיע יום חדש..

אז מחר אכן הגיע. תיכף יוצאים להמשך הדרך על ה"גרייט אושן רואד" מאוחר יותר נגיע למלבורן אחרי הקפה של חצי יבשת [15000 ק"מ], נזכרים ששם בעצם נחתנו והתחלנו את המסע.

פרצופה

ה- גרייט אושן רואד