מאונט גמבייר

18.12.11

יום הפוך. קמתי עצבנית ליום גשם. שוב יורד גשם דווקא במקום שכדאי להיות בו ביום בהיר. נסענו בכל זאת אל ה"אגם הכחול" אבל ירד מבול שלא רואים ממטר, והאגם בקושי נראה מבעד לטיפות ולעננים האפורים והנמוכים, וכשכבר הפסיק הגשם הוא נראה אפור וממש לא כחול..  נסענו לראות את המערה שבעיר אבל היא בדיוק נסגרה בשל הגשם.. אוף! היה לנו תכנון מתוקתק של מה עושים כדי שנוכל עוד היום לצאת מכאן לכיוון ה"גרייט אושן רואד", אבל נוצר מצב שצריכים לקבל החלטה מחודשת, מה עושים? - ממשיכים הלאה או לוקחים יום מנוחה, נשארים ומקווים שמחר תזרח השמש...ויתבהר. אנחנו כבר ממש רוצים להגיע למלבורן [משום מה], אבל מחליטים להישאר בכאן ועכשיו. שזה אומר שאם הגענו עד כאן אז עיכוב של יום לא ישבש דבר. לוקחים נשימה ונרגעים. עם הנשימה הסתדרתי אבל לא הצלחתי להירגע. איך מעבירים יום שלם של גשם בעיירה הזאת? כולי חסרת סבלנות. בקושי רב הצליח רפ לשכנע אותי ללכת אל ה"חור", כשהגשם נחלש. באמצע העיר ישנו בור ענק שמסביבו פורח גן ובמרכזו פורץ קילוח מים חזק מתוך האדמה שתחת הכביש הראשי ויוצר מפל זורם. הזוי משהו. בכלל העיירה הזו שוכנת על הר געש כבוי, האגם הכחול נוצר למעשה בתוך הלוע, ומתחת לבתי העיירה קיימות מערות מלאות במים. המים הזורמים שיפרו קצת את הרגשתי וגם רפ והילדים עשו הכל כדי שאחייך.. המשכנו לטייל בגן. שם גם מצאנו את הספרייה הציבורית שלהפתעתנו הייתה פתוחה אפילו שהיום יום ראשון ולשמחתנו גם נתנה שירותי אינטרנט ללא תשלום. לרגע חשבנו לוותר, מחשש לשלומם של המדפים, הספרים, השטיחים והמבקרים. הנחנו שהילדים ישתגעו בספריה ציבורית ועוד באנגלית, אבל גשם שוטף שהחל בדיוק דחף אותנו לקחת את הסיכון. ואז נזכרנו עם מי יש לנו עסק... כל אחד מהם התיישב בפינת הילדים שבנויה, איך לא, בצורת מערה, עם ערימת ספרים [ספר כמו ספר, מה זה חשוב באיזו שפה הוא כתוב?!] בעוד רפ ואני קיבלנו קצת שקט וזמן אינטרנט. אני מיציתי די מהר, כי אי אפשר לכתוב בעברית.. ומצאתי את עצמי שוכבת בתוך מערת הילדים ונהנית להעלם איתם אל החושך והשקט. נושמת ונרגעת. בינתיים עמרי חבר אל רפ למחשב ואני התחלתי לתרגם ספרי ילדים מקסימים לעלמושה. תמי'ק הסתדר מעולה בעצמו, ועל הפוף המגניב לצידינו, נהנה לדפדף באנגלית. שוב הוכח שהאטרקציה המושלמת היא רגע קטן של שיגרה... לפחות מדי פעם. השמש שיצאה בינתיים אפשרה לנו לשתות כוס קפה נייד בגן השעשועים המקומי, לפני שנסענו לכיוון הקרוואן פארק, אפילו יצא שראינו את הכחול של האגם... [סב-ל-נות!] רגע לפני החנייה הסופית רפ לקח את הילדים לטיול בזווית חדה – עלייה תלולה לתצפית מרשימה, ואני זכיתי בעוד רגע לעצמי. הכל קורה. ולטובה.

בערב ציינו בהרמת כוסית כפולה - חודשיים למסע!!

האגם כחול - באמת כחול..