13.12.11
אתמול הגענו לפורט אוגוסטה בערב ומיד עשינו קניות, למרות שיום הקניות הוא מחר.. אבל מחר נהיה עסוקים... יש מצב שהנסיעה הרצופה פגעה בשפיות שלנו. החלטנו פתאום לא לוותר על קופר פידי, שממש לא בדרך ודורשת התגלגלות נוספת של מעל 1000 ק"מ בדרך מדברית ויבשה בכל מובן המילה... למרות שכבר למדנו שהתיאורים המפוצצים והמוגזמים לטוב ולרע, של ה"לונלי פלנט" נכתבו במצב שפיות מרומם עד גבה גלי, הסתקרנו לראות את העיר המיוחדת לכל הדעות. מה שיהיה יהיה..
העלייה על הכביש המהיר סטיוארט בכיוון צפון הייתה מוזרה כשלעצמה והחזירה אותנו לימים הראשונים של אוסטרליה, לא כל שכן, השלט שהראה את הכיוון לאליס ספרינג.. ובהמשך אפילו לדרווין הצפונית. שקלנו לחזור לאולורו בשקיעה.... אבל משהו אמר לנו שגם אם ו..היינו .. בטח היה שוב יורד גשם... אז לא.
הגענו לקובר פידי בשעת צהריים מאוחרת. מאוד מהר אפשר לעשות את החשבון ולהבין שיש בעיר הזו יותר בורות מאנשים. עיירת הכורים עמוסת האבק הזו נשארה ללא תזוזה כשהגענו. לא נעלבנו. עושה רושם שאין תנועה במקום הזה כבר שנים... הדובדבן של המקום ומה שגורם לקומץ ההוזים להתיישב כאן זה אבן. כולם מחפשים אחר אבן האופל המיוחדת, גם אם זה אומר לעבוד ולחיות חיים שלמים מתחת האדמה. גם אם בקיץ חם אימים ובחורף קר בטירוף. גם אם הם צריכים לעבוד ככלבוייניקים בכל עבודה שהיא כדי להתפרנס באמת. מילת המפתח של התושבים, שכתובה בגדול על דלי איסוף [כננת] ענקי, היא "if". אם יום אחד.. אם אמצא גרגר.. אם אהיה עשיר.. לו הייתי..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה