מעברים

8.12.11

יום של נסיעה בלי עצירות. חמש שעות בין אלבני לאספרנס. נדמה ששיפרנו את כושר הנסיעה שלנו, 480 ק"מ עוברים ברובם בקלות. מזג אוויר חורפי משהו עם ממטרים פזורים... והרבה עננים עבים בגובה העיניים. שוב מרחבים עצומים של שדות כשהים מופיע לרגע ונעלם. ריח חזק ממלא את הקרוואן.. את מריחה? שאל אותי, כן ריח של שירותים.. אבל האמיתי!! "מבשם אוויר בניחוח פריחה".. פתחנו חלונות, פתחנו נחיריים ושאפנו.
איזה אוויר!  

המסע שלנו סביב עצמינו, יש לו קצב משלו והוא עובר בהרבה מקומות. השמש שוקעת בכל לילה באותו מקום. בים. ואנחנו מתבוננים בה בכל פעם ממקום אחר. מעטים המקומות שנשארנו בהם יותר מלילה אחד.

בכל לילה, רגע לפני שנרדמת, אני משחזרת את המקום שבחוץ. מייצרת מסגרת לבית שלי הנייד, שאין לו כתובת. לפעמים קורה שהגענו לחניית הלילה ובחוץ כבר חושך ואז הקולות בונים את המסגרת או הדמיון... בכלל קולות זה דבר מעניין. לכל מקום יש הקולות שלו. בעיקר בלילה. כשישנים במקום חדש שומעים כל קול עד שמתרגלים ומפסיקים לשמוע אותו. בתקופה שכזו ההרגל לא נוצר... והשמיעה נשארת מחודדת.

בכלל במסע שכזה יוצא שמתרגלים מעברים על בסיס יומיומי. עוברים ברגע מהרכב לבית ובחזרה.. עוברים ממקום למקום והכל מתחלף, הנוף, האווירה, העלויות, הסופר על שלל מדפיו.. הפרצופים, מזג האוויר מתהפך מקצה לקצה והמעבר בין בגדי קיץ לחורף מתרחש לעיתים קרובות. והרגשות, הרגשות שלנו מקפצים מצד לצד. קצת שמח קצת עצוב... 24 שעות, 7 ימים בשבוע... המקבץ המטורף הזה של ביחד רק אנחנו, שחוזר על עצמו, מיצר מערבולות של מצבים ורגשות. עצבים שעולים ברגע מתפוגגים ברגע שלאחריו והופכים לאושר שעולה מהקישקע, ולהיפך. דאגות היום יום באות והולכות ומתמוססות ושבות. ושמחת החופש משחקת תופסת עם הגעגועים שהולכים ומתעצמים ככל שהזמן חולף.                  

ואנחנו כאן עוברים על פני הזמן. לומדים למצוא יציבות מתוך גמישות..