21.2.12
אז יצאנו מהעיר.. דווקא בקרוואן פארק 19.2 השתפר לנו קצת המצב-רוח. הילדים קפצו מיד אל גן-המשחקים שהיה מטר מהחנייה ולאחר מספר שניות ציינו במפורש שהוא "שווה טילים!". וגם סוף סוף הם שכרו את האופניים המגניבות ופידלו במשך חצי שעה, מה שנתן לנו קצת זמן להתאפס על המציאות. מה שהביא אותנו להחלטה ברורה: לחכות לבוקר ואז נראה מה נעשה..
20.2 קמנו מאוחר ליום בהיר וחמים אז.. יצאנו מהעיר ונסענו אל המרחבים והמפרצים והגבעות של חצי האי בנקס עד שנעצרנו באקרואה, העיירה הגדולה והצרפתית של בנקס, ובה בילינו את אחר-הצהריים האיטי והחמים. לילה ביער בין נהר ואוקיאנוס העביר אותנו ברכות אל היום, שנפתח כשרפ הודף בתנופה אומגה מהירה ואני עפה, עלמושה על בירכיי צוחקת בפראות.
[איזה כיף לילדים האלה שאין להם אפילו דרך להעריך את היופי הזה שהם נוגעים בו עכשיו, לרגע. האושר שלהם צובע את העולם, והם כלל אינם מודעים לכך. איזה כיף להביט בהם משחקים מחוץ לבית, שהוא גם
העולם הגדול והאין סופי של הטבע. והם משתלבים בו, בעולם הזה, כמובן מאליו, בטבעיות. והעולם המופלא מחייך אליהם ומשתלב להם בזכרונות..]
אחרי ארוחת הבוקר, אסופים, נוסעים בהמשכו של הכביש המקסים, המצייר את קו החוף המפורץ והמפותל של בנקס הוולקני. באוויר המתקדר עפים זרעי סביונים לבנים וקלילים. אנחנו בדרכנו לעיר הקטנה ליטלטון שיושבת על המעבר שבין האי לבין כרייסצ'רץ, מתכננים לבלות בה יומיים, ושוב מגלים עצבות וריקנות. רקע הבתים הצבעוני מול הנמל הגדול מעמעמים את אימת ההריסות שברחוב הראשי. נכנסו ל -i לקבל מידע על מקום לינה והאתרים. הבנו שיש בעיר כדור בעזרתו מכוונים כל יום את השעה לפי שעון גריניץ' והילדים ציפו לראות אותו.. התברר שאין כלום. הכל קרס, גם כנסיות גותיות עתיקות, הכל התפרק בשנה האחרונה. בספרייה העירונית ראינו תמונות מהימים הקשים שעברו על העיר ונשארנו קצת לעלעל בספרים.. עמרי קרא עם רפ סיפור באנגלית, תמיק שקע בקומיקס, עלמא מצאה בובות ומיטה וספרים ואני מצאתי לי ספרים מגניבים של עבודות יד. בחנות היחידה שהייתה פתוחה קנינו לעלמא שתי חצאיות מאלפות והרגשנו שעשינו למוכרת את היום.
העולם הגדול והאין סופי של הטבע. והם משתלבים בו, בעולם הזה, כמובן מאליו, בטבעיות. והעולם המופלא מחייך אליהם ומשתלב להם בזכרונות..]
אחרי ארוחת הבוקר, אסופים, נוסעים בהמשכו של הכביש המקסים, המצייר את קו החוף המפורץ והמפותל של בנקס הוולקני. באוויר המתקדר עפים זרעי סביונים לבנים וקלילים. אנחנו בדרכנו לעיר הקטנה ליטלטון שיושבת על המעבר שבין האי לבין כרייסצ'רץ, מתכננים לבלות בה יומיים, ושוב מגלים עצבות וריקנות. רקע הבתים הצבעוני מול הנמל הגדול מעמעמים את אימת ההריסות שברחוב הראשי. נכנסו ל -i לקבל מידע על מקום לינה והאתרים. הבנו שיש בעיר כדור בעזרתו מכוונים כל יום את השעה לפי שעון גריניץ' והילדים ציפו לראות אותו.. התברר שאין כלום. הכל קרס, גם כנסיות גותיות עתיקות, הכל התפרק בשנה האחרונה. בספרייה העירונית ראינו תמונות מהימים הקשים שעברו על העיר ונשארנו קצת לעלעל בספרים.. עמרי קרא עם רפ סיפור באנגלית, תמיק שקע בקומיקס, עלמא מצאה בובות ומיטה וספרים ואני מצאתי לי ספרים מגניבים של עבודות יד. בחנות היחידה שהייתה פתוחה קנינו לעלמא שתי חצאיות מאלפות והרגשנו שעשינו למוכרת את היום.
הדרך לכרייסצ'רץ, מיותר לציין שלא נשארנו בליטלטון.., עוברת דרך מנהרה.. בתוך הר.. לקחנו הרבה אוויר, החזקנו אצבעות ונכנסנו עם עוד מכוניות רבות שעושות את הדרך על בסיס יומי. אחרי שני קילומטר נשמנו לרווחה בשלום.
 |
| גם בובות עושות כאן בנג'י.. |
 |
| האוכל מוכן!! |
 |
| ליטלטון |
 |
| בנק במכולה |
 |
| פאב במכולה |
 |
| ..זה מה שנשאר |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה