14.2.12
הבוקר לבשתי את כל הבגדים שיש לי כמעט, בבת אחת! קר!! על ההר הקרחוני שהדהים אותנו אתמול, התיישב ענן, ונראה כאילו התעוררנו במקום לגמרי אחר. הגשם לא מפסיק לרדת מאתמול בערב והתחזית לא מבשרת שינוי בקרוב. איזה יופי שאתמול לא נשארנו בטוויזל, עוד הספקנו להנות מהדרך ואפילו לראות כאן משהו. [לפעמים צריך פשוט להקשיב לתחושות..] 13.2 הגענו בערב לפארק הלאומי אאוראקי וחנינו, כשקרחון ענק מציץ לנו בחלון. עלמא ואני פצחנו בהכנות לארוחת הערב כשהבנים יצאו לריצה אל עבר הר קוק. נשמע קצת שוביניסטי אבל היה ממש כיף. כל הצדדים נהינו והיו מרוצים.
 |
| אואמארו |
 |
| עיר מגניבה. סוג של.. |
 |
| תחנת רדיו פעילה |
 |
| ונ -ונ- ונ |
 |
| הסכר שבעמק ווייטאקי |
 |
| ונ-ונ-ונ למעלה |
 |
| הפארק הלאומי אאוראקי |
 |
| הקרחון |
 |
| מתקרב |
 |
| ממש קרוב |
 |
| ובחלון |
 |
| קמח סלעים הוא הסיבה לצבע המיוחד |
 |
| משהו מהר קוק |
עכשיו אנחנו ב... האמת שאין לי מושג איך נקרא המקום הזה, אבל זה בדיוק המקום בו אני רוצה להיות ברגע זה. חניון קרוואנים קטן על חוף ים פראי. מה עוד אפשר לבקש?!
קצת שקט...
 |
| שומרים על פאר היצירה מפני הים המאיים... |
 |
| או-יה!! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה