1.2.12
לילה גשום בפארק קרוואנים מוקף פסגות, שבעיירה פוקס גליישר. לזה ציפינו, ההפתעה הייתה דווקא השמש החזקה שהופיעה בבוקר. רפ ואני שותים בנחת קפה של בוקר נפלא. הנוף בא מלמעלה, מכיוון השמיים אליהם נושקות פסגות מושלגות, צחורות אחרי הגשם. תוך כדי התלבטות לגבי הפעילויות להיום נשמעים כל הזמן ברקע זמזומים. לא זבובים ולא יתושים, הפעם: מסוקים. כל היום עולים לאוויר עם תיירים. לוגמים קפה ועוד לגימה, זה בלתי נמנע.. העיניים מצטלבות, החיוך נמתח.. טוב, נברר כמה זה עולה...
שעה מאוחר יותר ואנחנו כבר באוויר.. עולה , עולה אבל עלינו. חוויה של פעם בחיים, ככה אומרים. הילדים בהתרגשות מתונה, יותם אומר "הפתעה ככה ככה". המסוק כבר ממתין. שקשוק הפרופלור חזק יותר משקשוקי הלב ו/או הברכיים.. אנחנו מתיישבים ומרכיבים את האוזניות. ממריאים. מרחפים. האדמה מתרחקת והשמיים מתקרבים. רוח חזקה מרגישים אותה היטב, זו הרגשה שונה מלטוס במטוס ענק. הנוף מסביב מרהיב אבל כשמגיעים אל הקרחון זה וואו מסוג אחר לגמרי. מראה חדש שלא ראיתי לפני כן. מערות, עמודי קרח, נקיקים ומפלים בצבעים של לבן טהור וכחול שקוף. כולנו פעורי פה. אנחנו נוחתים על השלג הצחור והמנצנץ במרומי הקרחון ויוצאים להשתעשע. השלג נקי כל כך וטעים... בדרך חזרה עברנו בלונה פארק.. כשהטייס הדגים לנו נפילה חופשית אבל לפני שמצאנו איפה לתפוס כבר נחתנו בשלום על הקרקע. הראש נשאר עדיין בעננים. איזו חוויה!
עמרי התקשה להיפרד ולקח איתו למזכרת גוש קרח, עלמושה אמרה שהיה כיף ומפחיד במסוק שעשה ככה מצד לצד, ויותם מיהר לתקן את עצמו: "חוויה כיפית טילים".
את המשך היום העברנו בקרוואן. מחכים שסבתא מילה תחזור מהעבודה כדי לאחל לה מזל טוב ליום ההולדת! בינתיים נוחתים בשנטי ונחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה