יום שישי, 10 בפברואר 2012

כל הדרך עד דאנידין

10.2.12
איזה קור!!! אמנם בחצי הכדור הדרומי קיץ באופן רשמי, אבל יש מצב שהגעגועים חזקים מאיתני הטבע ולאור ההזדהות שלנו עם אהובינו הקפואים בארץ, משכנו את הקור עד כאן... בקיצור, ממש חורף. גשם וכפור. מה שגרם לנו להזדרז עם הקטלינז, אז דילגנו על כמה מפלים... עוצרים לרגע בפפאטוואי, בחצר של בלייר סאמרוויל, אמן מופלא על גבול המופרע [בצד המופרע] בדיוק מהסוג שאני אוהבת! הבנאדם יושב שעות על ימים על שנים ומייצר יצירות גאוניות מחפצים נאספים ומכשירים ישנים, קטנטנות כגדולות, פשוטות כמורכבות – פשוט מדהים! מדהים! בנאגט פוינט יצאנו למסלול קצר וראינו מגדלור וכלבי ים. אפילו פגשנו אחד ענק ממש מקרוב. כשחלפנו על פני באלקלות'ה [מסוג העיירות שנדמה לנו שבנו רק כתפאורה, שמפרקים אותה כשאנחנו עוזבים], הצצנו בשעון שאמר שיש זמן ואפשר להמשיך את כל הדרך עד דאנידין. אז המשכנו.




כל תו מייצר צליל מפתיע



עמרילי מוקסם


כל אחד יחיד ומיוחד.. וביחד זו מנגינה

הבחור בכבודו ובקסמו









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה