11.3.12
...ואנחנו באים אל הים. מצפינים לאורך קו החוף. חולפים על פני עיירות
נופש שנגזרו מפלאיירים לתיירים, עוצרים בחופים שנושבת בהם רוח חמימה של חופש אין
סופי. מרחבים שלמים ללא גבולות, גלים מתפתלים ומקפצים, גשם ושמש שמשתלבים זה בזה..
ושוב אנחנו. משפחה, שנעה בתוך כל זה, כיחידה אחת, לאו דווקא אחידה אך בלתי נפרדת.
נוודים שלא שייכים למקום אלא לעצמם..... ולרוח.
מביטים מפעם לפעם אל המגדלור, כדי לא ללכת לאיבוד..........
מביטים מפעם לפעם אל המגדלור, כדי לא ללכת לאיבוד..........
שול ביי |
אוייש קר!! |
מה?? כבר נגמר!? |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה