5.3.12
ו... מאתים מיליארד יפנים!
יצאנו מסידני ל"טיול חובה" אל ההרים הכחולים. עמק עצום
ומרשים בין הרים שרויים בערפל קל, ושלושה עמודי סלע, [בדמות שלוש אחיות מכושפות]
ניצבים בו. יכולנו לבחור מסלול הליכה [עם אינסוף יפנים שמצטלמים כמו ילדות בלי קשר
למין ולגיל שלהם וגם מצלמים כל הזמן את עלמא..], יכולנו לעבור על גשר תלוי ו/או
לעלות על רכבל ו/או קרון שנוסע בזווית [לא עשינו את זה כבר כמה פעמים?!], יכולנו
לאכול גלידה מסטיק [בעשרים ₪ לכדור ?!?], יכולנו להיכנס לקרוואן פארק [אבל מה נעשה
כאן מחר?!] נכון שיכולנו להעביר יומיים באזור וסביר להניח שאם היינו בתחילת הטיול
גם היינו עושים את זה אבל אי אפשר להתעלם מעייפות החומר ומהקושי להלהיב אותנו.. אז
אחרי שלקחנו נשימה מאוויר העמק קיפלנו את עצמינו לכיוון סידני צפון. החופיים
הצפוניים של סידני, ליתר דיוק. ושם מצאנו פיסת אדמה שקטה וטובה קרובה לקו המים.
וכמובן את אלעד.. שהזמין אותנו לביקור משכבר הימים..
 |
| רכבת ארוכה |
 |
| פרצופופה |
 |
| בונד, ג'ימס בונד |
 |
| "זו ילדותי!" בתוך האוסף הענק מצאתי את הברבי האהובה עלי... [הורודה מימין] |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה