13.4.12
התעוררנו ליום חורפי וקר, ועלינו על "דרך המפלים" שעל הכביש
בין ארמדייל ובין קו החוף. הצטופפנו כולנו מקדימה כדי שכולם יוכלו ליהנות מהנוף
האוסטרלי. מהמרחבים הירוקים.. מזג האוויר המשיך להתכדר ואנחנו פנינו אל עבר הפארק
הלאומי ניו אינגלנד. דרך לא סלולה הובילה אותנו אל תוך היער, שנראה כאילו נלקח
ישירות מסט צילומים של אגדה מסתורית. הערפל הכבד ששרר מסביב הוסיף לאווירה והתוכים
האדומים הוסיפו לקסם שבכלל מלווה אותנו בדרך. [וחוץ מזה.. במקרה.. היום יום שישי
ה-13..] נקודת התצפית הייתה גולת הכותרת.... מסך סמיך ולבן.. לא רואים ממטר..
בהמשך הדרך עצרנו לראות כמה מהמפלים והיו גם שניים שנפלו ממש על הכביש. העמקים
הירוקים, החוות הבודדות, השמיים הגדולים והעיירות הקטנות עשו את הדרך לחוויה של
ממש והרגשנו קצת כמו במסיבת פרידה..
ב-בלינגן, עיירה חביבה ושקטה, ניגש אליי איש נחמד שאכל גלידה ושאל..
"מדברים פה עברית??" ניכר שהופתע לשמוע את השפה המוכרת לו, פה בחור
הזה.. הוא סיפר כי הוא גר כאן כבר 14 שנה..
והנה אנחנו שוב בנמבוקה שעל החוף המזרחי. עוצרים למנוחת הלילה לפני
שנמשיך בדרכנו לסידני..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה