קצת על הדרך. איך הגענו עד הלום..
טוב, אז האמת שזה לא היה ממש צליל של גונג אלא יותר קול שקורא לי: "אביטל.. אוסטרליה מחכה לכם.. בואו.."
משהו כזה.
באותו רגע ישבתי במרפסת שלנו (לשעבר..) וחפרתי במוח במטרה למצוא מוצא מהתסכול וחוסר האונים שחשנו באותה תקופה. וכל הדרכים הובילו לרומא או ליתר דיוק קצת רחוק יותר.. אוסטרליה.
חלום ישן נושן, בגדר יעד מבוצר, שבכל פעם שהעזנו לדמיין את עצמנו מגשימים אותו, נפל מיד בשל העלויות המטורפות של המבצע..
לא הפעם. הפעם זה הרגיש שונה, הרגע הנכון פשוט הגיע. אוסטרליה בכבודה ובעצמה קוראת לנו לבוא..
החלטנו, רפ ואני, שזה קורה, ולקחנו בחשבון כמה ויתורים כואבים והתמודדויות מול מציאות לא פשוטה לפני ואחרי, אבל אין ספק שהולכים על זה!
נכון, בהתחלה זה ניראה כמו בריחה מהמציאות ופחות התמודדות, אבל לנו היה ברור שזו הדרך שלנו להתחזק ולחדש כוחות ואפילו להמציא את עצמינו מחדש. לטובת הילדים, לטובתינו. מאין ריסטרט. איתחול. זה קורה למחשבים הכי טובים.. מתעייפים.. מזייפים.. מאבדים כיוון..
ואין מקום טוב מזה, המקום שנחשב לרגוע וליפה בעולם, כדי להתמלא מחדש באנרגיות חיוביות.
עוד באותו ערב פתחנו אינרנט והתחלנו לגלוש אל מחוזות רחוקים. גילינו לא מעט ישראלים שעשו את זה לפנינו.
התחלנו בבירור פרטים על קרוואן, לקנות או למכור. חיפשנו מידע על מזג האוויר כדי להתחיל לתכנן מסלול.
פרסמנו את הבית למכירה. יצרנו קשר עם חברת נסיעות לבניית תוכנית טיסות בהתאם למסלול. ושוב אינטרנט, המון זמן אוויר מול המחשב. קראנו בשקיקה בלוגים של משפחות מטיילות, למדנו והתרגשנו.
מדהים כמה חומר יש היום על טיולי קרוואנים, משפחות, מסלולים, טיפים וכל מה שרק תירצו.. חוץ מ.. עלויות. נכון שיש קושי כיוון שזה מאוד אינדיווידואלי אבל לנו זה חסר מאוד. מבטיחים לעדכן את הדורות הבאים..
אז אספנו פרטים, חישבנו אין ספור תחשיבים, והתחלנו לספר..
לילדים, להורים, לחברים, בעבודה, בבית הספר (לאו דוקא בסדר הזה...)
אני זוכרת שחזרנו הביתה ממסיבת פורים, אחרי שסיפרנו לחברים שהחלטנו לנסוע.. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו ביחד שעכשיו כבר אי אפשר להתחרט.. זה התחיל להרגיש אמיתי.. (לא שעלה בדעתינו להתחרט?!)
ואז סיפרנו לילדים ולהורים. זה כבר היה חלק קצת יותר מורכב...
ועל כך בהמשך...
טוב, אז האמת שזה לא היה ממש צליל של גונג אלא יותר קול שקורא לי: "אביטל.. אוסטרליה מחכה לכם.. בואו.."
משהו כזה.
באותו רגע ישבתי במרפסת שלנו (לשעבר..) וחפרתי במוח במטרה למצוא מוצא מהתסכול וחוסר האונים שחשנו באותה תקופה. וכל הדרכים הובילו לרומא או ליתר דיוק קצת רחוק יותר.. אוסטרליה.
חלום ישן נושן, בגדר יעד מבוצר, שבכל פעם שהעזנו לדמיין את עצמנו מגשימים אותו, נפל מיד בשל העלויות המטורפות של המבצע..
לא הפעם. הפעם זה הרגיש שונה, הרגע הנכון פשוט הגיע. אוסטרליה בכבודה ובעצמה קוראת לנו לבוא..
החלטנו, רפ ואני, שזה קורה, ולקחנו בחשבון כמה ויתורים כואבים והתמודדויות מול מציאות לא פשוטה לפני ואחרי, אבל אין ספק שהולכים על זה!
נכון, בהתחלה זה ניראה כמו בריחה מהמציאות ופחות התמודדות, אבל לנו היה ברור שזו הדרך שלנו להתחזק ולחדש כוחות ואפילו להמציא את עצמינו מחדש. לטובת הילדים, לטובתינו. מאין ריסטרט. איתחול. זה קורה למחשבים הכי טובים.. מתעייפים.. מזייפים.. מאבדים כיוון..
ואין מקום טוב מזה, המקום שנחשב לרגוע וליפה בעולם, כדי להתמלא מחדש באנרגיות חיוביות.
עוד באותו ערב פתחנו אינרנט והתחלנו לגלוש אל מחוזות רחוקים. גילינו לא מעט ישראלים שעשו את זה לפנינו.
התחלנו בבירור פרטים על קרוואן, לקנות או למכור. חיפשנו מידע על מזג האוויר כדי להתחיל לתכנן מסלול.
פרסמנו את הבית למכירה. יצרנו קשר עם חברת נסיעות לבניית תוכנית טיסות בהתאם למסלול. ושוב אינטרנט, המון זמן אוויר מול המחשב. קראנו בשקיקה בלוגים של משפחות מטיילות, למדנו והתרגשנו.
מדהים כמה חומר יש היום על טיולי קרוואנים, משפחות, מסלולים, טיפים וכל מה שרק תירצו.. חוץ מ.. עלויות. נכון שיש קושי כיוון שזה מאוד אינדיווידואלי אבל לנו זה חסר מאוד. מבטיחים לעדכן את הדורות הבאים..
אז אספנו פרטים, חישבנו אין ספור תחשיבים, והתחלנו לספר..
לילדים, להורים, לחברים, בעבודה, בבית הספר (לאו דוקא בסדר הזה...)
אני זוכרת שחזרנו הביתה ממסיבת פורים, אחרי שסיפרנו לחברים שהחלטנו לנסוע.. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו ביחד שעכשיו כבר אי אפשר להתחרט.. זה התחיל להרגיש אמיתי.. (לא שעלה בדעתינו להתחרט?!)
ואז סיפרנו לילדים ולהורים. זה כבר היה חלק קצת יותר מורכב...
ועל כך בהמשך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה