אביטל |
השלב הראשון הסתיים. הרעיון לנסיעה שעלה מתוך הצורך לפסק זמן, קרם עור וגידים והפך מחלום למציאות.
כן זה קורה! הנה ההוכחה שהשמים הם לא גבול!! אם כבר אז הם שביל גישה למחוזות רחוקים..
של הלב.
אמנם היה זה שלב ארוך, כבר חצי שנה עברה מרגע השמע הגונג..
שישה חודשים של שיחות עם ההורים המודאגים מכך שנפלנו על הראש ו/או איבדנו את השפיות,
של בדיקות, תכנון, המתנה, שאלות הרות גורל.. קריאת חומרים בנושא.
של תסכולים ותקוות, של ....
והנה, בדיוק חודש לפני היציאה למסע הגדול, אפשר לומר שהתקדמנו לשלב השני, שבו כבר הכל למעשה מוכן ומוזמן (חוץ מהויזות שבדרך ורק שלא יעשו פדיחות).
טיסות יש, קרוואנים יש, מלונות יש, בית אין.. הכל לפי התוכנית.
למרות שהסכמנו על כך שעומדת להיות לנו שנה של חוסר ודאות, שנה של נוודות, בכל זאת צריך תוכנית.. זאת עדיין אני..
הפרפרים, האלה שבבטן של הילדים, כבר מתעקשים לפרוח ולעוף.
ועם כל הקושי שנושאת התקופה הזו, ברגע שלפני, היה מי שאמר:
"הרגע המאושר ביותר בחיים הוא השניה שלפני אכילת הדבש. זו שניה שאין שניה לה." [פו הדב]
זה הרגע בו אני רואה את עצמי עולה במדרגות שאין להן סוף. מתנשפת. אני יכולה לבחור אם להתעייף ואז לוותר ולחדול או לאסוף את האוויר לתוכי ולנשום ואז לראות את הדלת נפתחת ולדעת/לאלדעת מה יש מאחוריה..
זה הרגע שבו הכל אפשרי. התיקוות, החלומות, הפנטזיות.
העולם פתוח ומונח לפניך ואתה, רק בוא ותטרוף אותו.
זה הרגע שמאפשר את הרגע שיבוא אחריו
וכשהוא מגיע כבר אפשר להניח להכל ורק להיות
זה הזמן לעצום עיניים ולהתענג על הרגע
לילה טוב :)
השלב הראשון הסתיים. הרעיון לנסיעה שעלה מתוך הצורך לפסק זמן, קרם עור וגידים והפך מחלום למציאות.
כן זה קורה! הנה ההוכחה שהשמים הם לא גבול!! אם כבר אז הם שביל גישה למחוזות רחוקים..
של הלב.
אמנם היה זה שלב ארוך, כבר חצי שנה עברה מרגע השמע הגונג..
שישה חודשים של שיחות עם ההורים המודאגים מכך שנפלנו על הראש ו/או איבדנו את השפיות,
של בדיקות, תכנון, המתנה, שאלות הרות גורל.. קריאת חומרים בנושא.
של תסכולים ותקוות, של ....
והנה, בדיוק חודש לפני היציאה למסע הגדול, אפשר לומר שהתקדמנו לשלב השני, שבו כבר הכל למעשה מוכן ומוזמן (חוץ מהויזות שבדרך ורק שלא יעשו פדיחות).
טיסות יש, קרוואנים יש, מלונות יש, בית אין.. הכל לפי התוכנית.
למרות שהסכמנו על כך שעומדת להיות לנו שנה של חוסר ודאות, שנה של נוודות, בכל זאת צריך תוכנית.. זאת עדיין אני..
הפרפרים, האלה שבבטן של הילדים, כבר מתעקשים לפרוח ולעוף.
ועם כל הקושי שנושאת התקופה הזו, ברגע שלפני, היה מי שאמר:
"הרגע המאושר ביותר בחיים הוא השניה שלפני אכילת הדבש. זו שניה שאין שניה לה." [פו הדב]
זה הרגע בו אני רואה את עצמי עולה במדרגות שאין להן סוף. מתנשפת. אני יכולה לבחור אם להתעייף ואז לוותר ולחדול או לאסוף את האוויר לתוכי ולנשום ואז לראות את הדלת נפתחת ולדעת/לאלדעת מה יש מאחוריה..
זה הרגע שבו הכל אפשרי. התיקוות, החלומות, הפנטזיות.
העולם פתוח ומונח לפניך ואתה, רק בוא ותטרוף אותו.
זה הרגע שמאפשר את הרגע שיבוא אחריו
וכשהוא מגיע כבר אפשר להניח להכל ורק להיות
זה הזמן לעצום עיניים ולהתענג על הרגע
לילה טוב :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה